פחת

פחת הינו ירידה בשוויו של נכס על פני תקופת הבעלות והשימוש בו. נכס מאבד מערכו כתוצאה מתהליכי בלאי, שינויים טכנולוגיים והתיישנות. נכסים אלו נשחקים ומתבלים עם הזמן כתוצאה מהשימוש השוטף בהם.

סעיף 21 לפקודה מאפשר לנישום להכיר בהוצאה תיאורטית אשר מטרתה לחקות את קצב התבלות נכסי ההון, הרכוש הקבוע (לדוג': מכונות ייצור), כך שיופחתו הוצאות הבלאי בגין נכסי ההון אשר סייעו כאמור ביצירת ההכנסה השוטפת השנתית של הנישום.

לכל תקופת ייצור הכנסה מנכסי ההון ניתן לזקוף באופן מבוקר את החלק היחסי של עלות ההשקעה באותו הנכס המשתתף ביצירת הכנסה, כ"הוצאה". חשוב לציין כי לביצוע הערכת גובה ובדיקת קצב הפחת יש השלכה ישירה על כדאיותה הכלכלית של רכישת הנכס.

בהיבט הכלכלי, הפחת הינו הפרש בין שוויו של הנכס בתחילת התקופה הנאמדת לבין שוויו הכלכלי בסוף אותה תקופה. הפחתה בשוויו של הנכס נובעת הן מגורמים פיזיים כגון: התבלות, שחיקה והתכלות, והן מגורמים חיצוניים וסביבתיים שאינם קשורים בנכס עצמו כגון: התיישנות טכנולוגית ושינויים סביבתיים. נדגיש, כי לא רושמים הוצאות פחת בגין נכס שאינו נמצא בשימוש או נכס שאינו מתבלה (לדוג': קרקע). 

המחוקק קובע בדיני המס את שיעורי הפחת המותרים לניכוי לצורך חישוב ההכנסה לאותה שנת מס, רכבים וציוד משרדי יקר (לדוג': מחשבים) הם דוגמאות לנכסים אשר צוברים הוצאות פחת, שיעור הפחת השנתי על כלי רכב עד 3,000 ק"ג הוא 15% ועל מחשבים הוא 33%.

מכוח סעיף 20 לפקודה ניתנת סמכות לשר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע כללים בדבר ניכוי, משך תקופת הניכוי ושיעורם השנתי. שר האוצר השתמש בסמכותו האמורה לעיל, בקביעתו את תקנות מס הכנסה אשר קבעו שיעורי פחת לכל סוג נכס (לזמן זה....).

חזרה לקטגוריה

הדפס מאמר

שלח לחבר