מאסר על תנאי

כאשר בית המשפט גוזר עונש מאסר על נאשם, רשאי הוא להורות כי התקופה או חלק ממנה יהיה על תנאי. התנאי הוא כי הנידון לא יישא בחלק זה של המאסר אלא אם כן במסגרת התקופה שקבע בית המשפט, עבר את אחת העבירות שנקבעו בגזר הדין והורשע בשל עבירה זו. 

תקופת התנאי אינה יכולה להיות קצרה משנה ואינה יכולה לעלות על שלוש שנים. תקופה זו משמשת תקופת מבחן לנידון; הוא קיבל עונש קבוע ומוגדר שגם אורכו קצוב אולם ריצויו נדחה ויבוצע רק אם הנידון יעבור בתקופת התנאי עבירה מאלה שנקבעו בגזר הדין.
מאסר על תנאי הוא עונש מרתיע בהגדרת מטרתו ובמלוא מובנו של מושג זה. בעבירות מס- כמעט על דרך השגרה- הוא מוטל לתקופה מרבית של שלוש שנים ולא מעטים המקרים בהם נאלץ בית המשפט להפעילו, תוך מתן ביטוי לאכזבה על כי ההרתעה לא פעלה כנדרש וכמצופה. 

בעיני אנשים רבים מאסר על תנאי מצטייר כעונש קל. אך בפועל הוא איננו כזה. מי שהורשע בדין ועונש זה הוטל עליו, צופה אל פני העתיד בתקווה כי לא ייקלע למצב שכתוצאה ממנו שוב יועמד לדין. זאת ועוד לעיתים תכופות בתי המשפט "נדיבים למדי" באורך תקופת המאסר על תנאי על מנת לאזן התחשבות בנאשם בסוגי עונש אחרים. כאשר מופעל התנאי והמאסר המותנה מגיע לידי הפעלה, עומד הנאשם לפני מימוש תקופת מאסר ארוכה יחסית נוסף על העונש בשל העבירה אשר הפעילה את התנאי.

חזרה לקטגוריה

הדפס מאמר

שלח לחבר