בראש ובראשונה כתב האישום צריך לגלות עבירה. על כתב האישום לכלול את פרשת העובדות, שבה תיאור הפרשה נשוא האישום. פרשת העובדות צריכה לכלול את כל יסודות המהווים את הגדרת העבירה. אם התביעה מבקשת להסתמך על חזקה שבחוק, חייבת היא לציין בפרשת העובדות את היסודות להפעלת החזקה. בנוסף, יש לציין תמיד את מרכיב הכוונה שבעבירה, כגון "ללא סיבה מספקת", "ללא הצדק סביר" או "בזדון ובכוונה להתחמק ממס" וכו'.
לצורך המחשה, כתב האישום המוגש על עבירה של אי-ניהול חשבונות, חייב לכלול את עיסוקו של הנאשם, את הטענה כי על פי עיסוקו הוא חייב לנהל מערכת חשבונות על פי הוראות הנציב שניתנו לפי סעיף 130 לפקודה וגם את הקביעה כי הנאשם אינו מנהל פנקסי חשבונות כדין, יש לציין גם איזו תוספת חלה על הנאשם על פי עיסוקו, מחזורו או מספר המועסקים על ידו. כל אלה מבחנים לחובת ניהול החשבונות והיקפם.
אם כל היסודות המרכיבים את העבירה אינם מופעים בכתב האישום, גם הודאתו של הנאשם בעובדות לא תרפא את הפגם, והרשעה על פי כתב אישום פגום כזה אינה יכולה לעמוד (סעיף 194 לחוק סדר הדין הפלילי). דוגמא לכך, היא כי כאשר העובדות אינן מפורטות, אין באפשרות הנאשם להתגונן ובמיוחד כאשר אינו מיוצג (ע"פ 1856/94).
חזרה לקטגוריה
הדפס מאמר
שלח לחבר
