מס מעסיקים הוא מס שהוטל בשנת 1975 על המעסיקים בישראל, והוא מחושב בהתאם לגובהה של המשכורת שהם משלמים. במהלך שנותיו עבר המס שינויים רבים, מבחינת שיעור המס והאוכלוסייה שעליה הוטל. בחוק ההסדרים לשנת 2008 בוטל המס החל מ-1 בינואר 2008.
חקיקת החוק
בדברי ההסבר להצעת חוק מס מעסיקים נאמר: "המס המוצע הוא שלב בדרך להנהגת מס ערך מוסף, מאחר שהשכר המשתלם מאת המעסיקים הוא ברוב המקרים המרכיב הגדול ביותר בערך המוסף". מס ערך מוסף הוטל זמן לא רב לאחר הטלתו של מס מעסיקים, אך מס מעסיקים המשיך להתקיים עוד שנים רבות. פעמים אחדות נדחו הצעות לביטול המס, בטענה שתקציב המדינה לא יעמוד בכך. אחד מחברי הכנסת, אברהם לבנבראון מחד"ש, ראה את הנולד בעניין זה, באומרו:
"לטענה שמס זה הוא זמני עד להטלת מס ערך מוסף ועד לביצוע הרפורמה במיסוי אין כל כיסוי במציאות. אנו יודעים מן הנסיון שאין מס זמני. כל מס או מילווה זמני הופך לקבוע. ... באשר לטענה שזו התחלת ביצוע מס ערך מוסף, גם לה אין חזקה במציאות. יהיה גם מס מעסיקים וגם מס ערך מוסף".
פטורים
בנוסחו המקורי חוק מס מעסיקים היה חוק קצר ופשוט, ללא חריגים ופירוט יתר, גורמים התורמים בדרך כלל למורכבותם של חוקי המסים. במהלך הזמן הלך החוק והסתבך:
• נקבעו בו פטורים לאוכלוסיות מסוימות של מעסיקים, ומחלוקות רבות צצו סביב השאלה מי נמנה עם הזכאים לפטור. הפטור העיקרי ניתן בסעיף 2א(א) לחוק, שבו נאמר:
"מעסיק המשלם הכנסת עבודה בעד עבודה באחד מאלה יהיה פטור ממס מעסיקים בשל אותה הכנסה:
(1) במפעל תעשייתי שעיקר פעילותו בשנת המס היא פעילות ייצורית כמשמעותה בחוק עידוד התעשייה (מסים), תשכ"ט-1969;
(2) במשק חקלאי המשמש בשנת המס בעיקר לייצור תוצרת חקלאית לרבות צמחים ובעלי חיים;
(3) בתאגיד העוסק בשיווק ואשר לפחות 70% מהשיווק שלו בשנת המס הם מכירות לחוץ לארץ של מוצרים תעשייתיים שיוצרו בישראל או של תוצרת חקלאית ישראלית, בין דרך מכירה של מוצרים ותוצרת כאמור שקנה ובין דרך מכירתם בשביל אחר תמורת עמלה;
(4) בהפעלת מלון, פנסיון, בית מרגוע, בית הארחה או בית אבות;
(5) בבניית בתי מגורים או בעבודה הקשורה בהכנה או בהשלמה של בניה כאמור, לרבות עבודות חפירה, סלילת דרכים ועבודות עפר".
לאוכלוסיות נוספות ניתן פטור בחוקי עידוד אחדים. למשל, מלכ"רים באזורי קו עימות דרומי היו פטורים ממס מעסיקים בשנת 2007.
בחודש מאי 1992 הורד לאפס שיעור המס החל על המגזר העסקי, כך שהמס חל למעשה רק על מלכ"רים. המדינה, כמעסיק, הייתה פטורה ממס מעסיקים, אך גופים שדינם כדין המדינה, כגון בנק ישראל והמוסד לביטוח לאומי, היו חייבים בו.
• ניתן פטור ממס לאחדים מרכיבי השכר, צעד שהיווה תמריץ להעביר חלק מהשכר לרכיבים אלה. בסיס המס הוא הכנסת עבודה, כהגדרתה בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה. הרכיבים שהוצאו מבסיס המס בקביעה מפורשת בחוק מס מעסיקים הם:
o החזקת טלפון;
o החזקת רכב;
o שווי שימוש ברכב צמוד;
o שווי הנחה מריבית.
גביית המס
סעיף 2 לחוק מס מעסיקים, אומר "מעסיק יהא חייב במס", וכך הדבר להלכה, אך למעשה מגלגל המעסיק את המס על העובדים, שהרי המס נוטל חלק מתקציב השכר של עובדים אלה.
בעת הטלתו היה שיעור המס 4%, והוא חל על כל המעסיקים. עם מתן פטור מהמס לסוגים מסוימים של מעסיקים, הועלה שיעור המס החל על המעסיקים החייבים בו ל-7%. בהמשך הורד שיעור המס בחזרה ל 4%, וזה היה שיעורו בשנות ה-2000, עד ביטולו בראשית 2008.
באוגוסט 2007 החליטה הממשלה לבטל את מס המעסיקים. במקביל הוחלט לקצץ מתקציבי העמותות המתוקצבות על ידי המדינה את סכומי הכסף שנדרשו להן כדי לשלם את מס המעסיקים. כמו כן, הוחלט שהחל משנת 2010 יורחב בסיסו של מס שכר על מלכ"רים כך שיחול גם על הפרשות סוציאליות (בדומה לבסיס המס למוסדות כספיים), ותיבחן העלאת שיעורו מ-7.5% ל-8%.
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חזרה לקטגוריה
הדפס מאמר
שלח לחבר
