מס

מס הוא תשלום לשלטונות הנגבה מתושבים או אזרחים לצורך מימון הפעולות של השלטון. במדינת חוק הטלת מס נעשית באמצעות חוק, וגבייתו נעשית באמצעות רשות ממשלתית שהוסמכה לכך. גביית המסים והשימוש בהם נמצאים תחת ביקורת תמידית.
קיימים סוגים שונים של מסים, ובאפשרות המחוקק לקבוע על מי להטיל מס ובאיזה שיעור כדי להגשים את מטרותיו. המסים מורכבים ממס ישיר וממס עקיף והם משולמים בכסף ובעבודה. 

ניתן לנקוט צעדים להקטנת נטל המס, באמצעות תכנון מס, אך התחמקות ממס (כלומר הקטנת נטל המס בדרכים לא חוקיות) גוררת עונשים אזרחיים (חילוט או קנס) או עונשים פליליים (מאסר).

מקור המיסוי
כאשר האדם עבר לחיות בקהילות וכפרים, הוקמו גופי שלטון מסודרים שתפקידם כלל, בין השאר, הגנה על הגבולות ושמירה על הרווחה והאינטרסים של תושביו. הקמת גוף שלטוני מרכזי דרשה מימון וכל תושב הקצה סכום כסף מדי תקופה לאוצר משותף כדי ליהנות מהשירותים שהשלטון מעניק. עם הזמן התפתח המנגנון העתיק לכדי מערכת משוכללת שכללה חוקים ברורים שקבעו מי משלם מסים, מתי משלמים אותם ועל מה הם משולמים. הדבר אומנם נעשה על פני אלפי שנים אך העיקרון היה זהה בכל כפר, בכל ממלכה ובכל אימפריה בהיסטוריה האנושית. התושבים שילמו מס מסוים כדי לקבל ביטחון וליהנות מזכויות ושירותים שהוענקו להם מהגוף השלטוני אליו הם היו כפופים. 

מערכת המיסוי הראשונה שידועה לנו היא מערכת המיסוי במצרים העתיקה סביב 3000 לפנה"ס - 2800 לפנה"ס בשושלת הראשונה של הממלכה הישנה. רשומות מהתקופה מעידות כי פרעה ערך מסעות דו-שנתיים בממלכה וגבה מס מהעם . גם בתנ"ך מוזכר עניין המסים, בספר בראשית נאמר: "וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם."[. חמישית (20%) מהיבול הוא מס שימש את פרעה לקיום וממלכה, בהמשך הדריך יוסף את פרעה לאגור חלק מהיבול שנאסף בתקופת שבע שנות השובע כך שהמס ששולם על ידי העם שימש את העם בתקופת שבע שנות הרעב. 

קיימות רשימות היסטוריות בנושא המיסוי ביבשת אירופה מהמאה ה-17, אך לא ניתן להסיק מה היו שיעורי המס באותן התקופות מאחר שאין לנו נתונים אודות התוצר המקומי. הערכות מדברות על מיסוי בשיעור של 15%-20% במהלך המאה ה-17 במקומות כמו צרפת, הולנד וסקנדינביה. בתקופות מלחמה במאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 שיעורי המס עלו בצורה משמעותית ככל שהמלחמות הפכו ליקרות יותר והממשלות הפכו לריכוזיות יותר. מספר מחקרים מראים כי בתקופה שלפני המהפכה התעשייתית נטל המס באנגליה עלה ב-85%. שיעור המס הממוצע בבריטניה היה גבוהה מצרפת בתקופה שלפני המהפכה הצרפתית אך מרבית הנטל נפל על המסחר הבינלאומי, בצרפת שיעור המס היה נמוך יותר אך נטל המס העיקרי נפל על בעלי הקרקעות, יחידים ועל המסחר הבינלאומי. 

מטרות המס
למיסוי מטרות רבות, כאשר העיקריות הן:
• מימון הסקטור הציבורי - תקציב המדינה ממומן ברובו על ידי מסים.
• יצירת שוויון חברתי על ידי חלוקת הכסף מחדש - ויסות חלוקת ההון באמצעות הטלת מס נמוך יותר על עניים ומס גבוה יותר על עשירים (מס פרוגרסיבי).
• הכוונת התנהגות - הכוונת התנהגות התושבים באמצעות תמריצי מס. דוגמאות:
o פטור ממס למשקיעים באזורי פיתוח מעודד חברות מקומיות להקים מפעלים באזורים כאלה. פטור כזה יוצר תחרות מס בשוק המקומי. למשיכת משקיעים זרים נדרשת תחרות מס גלובלית.
o הטלת מכס על מוצרים מיובאים מעודדת רכישת תוצרת מקומית. מנגד, ביטול מכס קיים על עזרי בטיחות לרכב, למשל, מגביר בטיחות בכבישים מאחר שהדבר מעודד רכישת רכבים בטוחים (בעלי מכס נמוך) על פני רכבים לא בטוחים (בעלי מכס גבוה).
o הגדלת שיעור המס על סיגריות ומשקאות חריפים תעודד הימנעות מצריכתם. 

משפחות מסים
מס ישיר:
מס ישיר מתאפיין במס המוטל על מבצע הפעולה. המס שהאדם משלם באופן ישיר על הכנסתו וחברה משלמת על רווחיה.
דוגמאות למסים ישירים - מס הכנסה, מס שבח מקרקעין. 

מס עקיף:
מס עקיף מתאפיין במס המוטל על המוצר עצמו. זהו מס המתלווה למוצר או שירות מסוים.
דוגמאות למסים עקיפים - מס ערך מוסף, מס קניה, מכס. 

מס ישיר מוטל על אדם על פי הכנסתו ולוקח בחשבון מאפיינים אישיים כמו גיל, מצב משפחתי, מצב בריאותי וכדומה. מס עקיף, לעומתו, מוטל על המוצר על פי מחירו של המוצר ולכן קשה להטיל מס שונה על פי סוגי האנשים שקונים אותם. כאן נוצרת בעיה כאשר מיליונר ועני משלמים מס באותו שיעור על המוצר מאחר שאין התחשבות במצב האישי. מכאן שמדינת רווחה תעדיף מיסוי ישיר פרוגרסיבי, שבו שיעור המס גדל עם הגידול בהכנסה, בעוד מדינה הדוגלת בקפיטליזם תעדיף להטיל מסים עקיפים כדי שכולם ישלמו אותו שיעור מס. 

שיעור המס
הפעילות הכלכלית שעליה מוטל המס היא בסיס המס. במס הכנסה בסיס המס הוא הכנסה החייבת במס, ובמס ערך מוסף בסיס המס הוא מחירו של המוצר הנרכש. המס מחושב בשיעור מסוים מבסיס המס, ומבחינה זו מבחינים בשלושה סוגים של מס: 

מס פרוגרסיבי: במיסוי פרוגרסיבי שיעור המס גדל עם הגידול בבסיס המס, משמע העשירים משלמים הרבה והעניים משלמים קצת. מס הכנסה בישראל הוא מס פרוגרסיבי.

מס ניטרלי: במיסוי ניטרלי שיעור המס אינו תלוי בגובהו של בסיס המס, משמע גם העניים וגם העשירים משלמים אותו שיעור מס. מס ערך מוסף הוא מס ניטרלי מאחר שכולם משלמים אותו שיעור מס.

מס רגרסיבי: במיסוי רגרסיבי שיעור המס קטן עם הגידול בבסיס המס. מס כזה נחשב כבלתי צודק, עקב פגיעתו במיעוטי היכולת, ולכן אינו נפוץ.

בנוסף לשיטות אלה, ניתן להטיל גם מס גולגולת, בסכום קבוע, ללא תלות בגובהו של בסיס המס. בדומה למס רגרסיבי, גם מס זה מטיל עול גבוה, יחסית, על מעוטי היכולת, ולכן נחשב כבלתי צודק.
במדינות רבות קובעי המדיניות נאלצים לקבוע מערכות מיסוי מורכבות, בהשפעת לחצים שונים הפועלים במערכת הפוליטית, המדיניות הכלכלית, וכחלק ממטרות השלטון. לדוגמה, כדי לנתב את הפגיעה בהכנסות של שכבות חלשות, נהוגים מסים פרוגרסיביים שאינם קבועים אלא פועלים לפי מדרגות מס, כלומר ככל שההכנסה גבוהה יותר המס גבוה יותר. 

הבהרות נוספות
מן הבחינה המהותית מס ערך מוסף מתנהג כמס רגרסיבי, שכן הוא מס המוטל על הצריכה וככלל אחוז הצריכה מסך ההכנסה עולה ככל שההכנסה נמוכה יותר. כמו כן, מס בריאות ודמי ביטוח לאומי מהווים מס רגרסיבי (על אף פרוגרסיביות מסוימת בשיעוריהם) שכן הם מוטלים (בעיקר) על הכנסת עבודה ולא על הכנסות הוניות או פיננסיות המאפיינות בעלי הכנסה גבוהה. מס רכישה אף הוא מס רגרסיבי שכן הוא מתחשב בשווי המקרקעין בלבד ואינו מתחשב ביכולת לשלם. 

מגמות מתקדמות במחקרי מס בוחנות את הניטרליות של המס כאחוז המס המשולם מתוך ההכנסה ולא כשיעור מס קבוע. כך למשל, מס רווחי הון (ומס שבח מקרקעין) הוא מס ניטרלי במובן זה ששיעור המס בגינו הוא 20% או 25% (כתלות בנסיבות, לא בגובה ההכנסה). 

שיטות מיסוי
מס טריטוריאלי: מס טריטוריאלי מטיל מס על בסיס מקום הפקת ההכנסה ללא קשר לתושבות.
המס מוטל על כל הכנסה שהופקה בתחומי המדינה, בין אם הופקה על ידי תושב המדינה ובין אם הופקה על ידי תושב חוץ.
מדינה שעיקר תוצרתה מקומית, תעדיף מיסוי טריטוריאלי.

מס פרסונלי: מס פרסונלי מטיל מס על בסיס מבחן התושבות ללא קשר למקום הפקת ההכנסה.
המס מוטל על כל מי שהוא תושב המדינה, בין אם ההכנסה הופקה בתחומי המדינה ובין היא הופקה מחוץ לתחומי המדינה.
מדינה שעיקר תוצרתה משווק בחו"ל, תעדיף מיסוי פרסונלי.

עקרון בסיסי במיסוי הוא שכל מדינה רשאית להטיל מס על הכנסה שמופקת בתחומה או על הכנסה שמופקת על ידי תושביה. וכך ישראל לא יכולה להטיל מס על תושב סינגפור, או על הכנסה שהופקה באוסטרליה. כדי לעקוף עקרון זה, ניתן לקבוע בחוקי המס שיטת מיסוי כך שגם אם מי שאינו תושב המדינה ישלם בה מס אם שהפיק את הכנסה בשטחה, או לחליפין לגבות מס על הכנסה שהופקה בארץ זרה אם המפיק הוא תושב המדינה. 

מדינה בעלת שטחים גדולים כמו האימפריה הבריטית העדיפו לאמץ שיטת מיסוי טריטוריאלית כדי שכל מי שמפיק הכנסה בשטח האימפריה, בין אם הוא תושב האימפריה ובין אם לא, ישלם מס. מנגד, באיים ומדינות קטנות, ניתן להעביר את פס הייצור לחו"ל ולהימנע מתשלום מס מאחר שההכנסה אינה מופק בטריטוריה של המדינה. במקרים כאלה, מדינה תעדיף למסות על בסיס פרסונלי, דהיינו לא משנה היכן הפקת את ההכנסה, מאחר שאתה תושב של המדינה אתה תשלם פה מס. יש לציין כי אם האימפריה הבריטית הייתה מיישמת מודל מיסוי פרסונאלי, התושבים היו ממשיכים לייצר בשטח האימפריה אבל כדי לחמוק מתשלום מס היו מבטלים את התושבות - והיות והם אינם תושבי המדינה אין הם חייבים במס. ולכן מדינה שעיקר תוצרתה מקומית תעדיף מיסוי טריטוריאלי, ומדינה שעיקר תוצרתה בחו"ל תעדיף מיסוי פרסונלי. 

נוצרת בעיה כאשר שתי השיטות מתנגשות ביניהן, תושב מדינה בה המיסוי פרסונלי מבצע עסקה במדינה אחרת בה המיסוי טריטוריאלי, ומחויב במס גם במדינה שלו על הכנסתו ללא קשר למקום הפקתה וגם במדינה בה הופקה ההכנסה משום ששם המס הוא מס על בסיס מקום הפקתה. שתי מדינות שגובות מס על אותה הכנסה ויוצרות כפל מס, דבר המקטין מלכתחילה את הכדאיות הכלכלית בעסקה. לבעיה פתרון בשתי דרכים מרכזיות:
• פתרון בינלאומי - הסכמים בין מדינות המכונים אמנות למניעת כפל מס המסדירות את זכויות המיסוי של כל מדינה ומדינה. כאשר הנוהל המקובל הוא כי המיסוי יהיה על בסיס טריטוריאלי מלבד מתן שירותים אשר ימוסו על בסיס פרסונלי.
• פתרון לאומי - דין פנימי של המדינה בחוקי המס שלה בה נקבעים כללים למניעת כפל מס במקרה למדינה אין אמנה למניעת כפל מס עם מדינה מסוימת. בדין הישראלי, לדוגמה, נאמר שאם שולם מס בחו"ל אזי בישראל תשלום המס יבוצע בקיזוז המס שכבר שולם בחו"ל. 

בישראל
הטלת המס וגבייתו
בסעיף 1 לחוק יסוד: משק המדינה נקבע: "מסים, מילוות חובה ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו, ושיעוריהם לא ישונו, אלא בחוק או על פיו". בישראל מוטל מגוון רחב של מסים, על פי חוקים מתאימים, כגון: מס הכנסה על פי פקודת מס הכנסה, מס ערך מוסף על פי חוק מס ערך מוסף, מס שכר ומס שכר ורווח על פי חוק מס ערך מוסף.
גביית המסים בישראל מוטלת על משרד האוצר, והוא מבצע זאת באמצעות רשות המסים בישראל, שהוקמה בשנת 2004 על מנת לאחד את כל גופי גביית המסים בישראל תחת קורת גג אחת. 

שיטת המס
סמוך להכרזת המדינה נחקקה פקודת סדרי השלטון והמשפט, שקבעה כי במדינת ישראל ימשיך להתקיים עיקר גופם של החוקים והתקנות הבריטיים שנחקקו בשנות המנדט הבריטי, ובכללם חוקי המסים, כגון פקודת מס הכנסה. במהלך השנים בוצעו תיקונים רבים בחוקי המסים, אך שיטת המיסוי נותרה במהותה השיטה הטריטוריאלית.
תהליך הגלובליזציה ותכנוני מס אגרסיביים בשנות ה-90 אילצו את מקבלי ההחלטות לבצע מהפך בתפיסת המס בישראל. מאחר שגם לשיטה הטריטוריאלית וגם לשיטה הפרסונלית יש חסרונות רבים, הוחלט לאמץ שיטה משולבת, המגדילה את רשת המס ומקטינה את היכולת להתחמק מתשלום מס. משנת 2003 נהוגה בישראל "השיטה המשולבת": כל הכנסה שהופקה או נצמחה בישראל חייבת במס הכנסה בישראל, וכל הכנסה שהופקה על ידי תושב ישראל, גם אם הופקה בחו"ל, חייבת במס בישראל. השיטה המשולבת מאפשר למדינה למסות כל מי שהפיק את הכנסה בישראל, גם אם מדובר בתושב חו"ל, ובמקביל למסות תושבי ישראל שהפיקו את הכנסתם מחוץ לישראל. 

חזרה לקטגוריה

הדפס מאמר

שלח לחבר