זכות ביושר

בישראל נבחנה דוקטרינה זו בפסק דין אמישראגז, בהתייחס לפיקדונות בגין מכלי גז של לקוחות החברה ונקבע שיש לראות את הפיקדונות כהכנסה.

דוקטרינת הזכות ביושר נקבעה על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית בפרשת North American oil consolidated.

ישנה מחלוקת בשאלה האם הדוקטרינה מהווה רק כלל חשבונאי הקובע מועד דיווח על תקבול המהווה הכנסה לצורכי מס, או האם עניינה גם בשאלה המהותית, קרי, האם בכלל מהווה אותו תקבול הכנסה.

הכלל שנקבע בבית המשפט העליון האמריקאי הוא, כי תקבול יוכל להתחייב במס בשנה בה נתקבל בידי הנישום, רק בהתמלא שלושה תנאים:

·                     החזקתו בהם מכוח תביעה כנה (claim of right), או מכוח זכותו להחזיק בהם. 

תקבול העונה לתנאי זה או אחר, אך אינו מהווה הכנסה בידי הנישום, לא יהיה מושא לחיוב במס.

בנוגע לפיקדונות, הדברים אינם חד-משמעיים. מפסק הדין בעניין city gas co. v. commissioner עולה כי שאלת שליטתו של הנישום בכספי הפיקדון וההסתברות שיוחזר למשלם מהוות אינדיקציה חשובה לגבי הקביעה אם ימוסו כספים אלה במועד קבלתם מכוח דוקטרינת הזכות ביושר. ההלכה היא שהפיקדון הוא בר מיסוי בידי המקבל, כאשר ההסכם מתיר לו שימוש בלתי מוגבל בקרן או כאשר בידו שיקול דעת בלעדי אם להחזירו או להשתמש בו כנגד התחייבויות עתידיות של המשלם. כאשר זכותו של המקבל להחזיק בפיקדון מותנית בשיקול דעת של הצרכן, לא ייחשב הפיקדון כהכנסה.