תוצאות חיפוש: מע"מ

סעיף 77 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "החוק"), משמש עיגון לקביעת שומת מע"מ לפי מיטב השפיטה, כאשר סעיף קטן (א) שלו קובע כדלקמן: "הגיש חייב במס דו"ח תקופתי ולדעת המנהל הדו"ח איננו מלא או איננו נכון או שאיננו נתמך במסמכים או בפנקסי חשבונות כפי שנקבע, רשאי המנהל לשום לפי מיטב שפיטתו את המס המגיע או את מס התשומות של החייב במס (להלן - שומה)".

בפסק דין שניתן לאחרונה ע"י בית המשפט המחוזי עלתה השאלה האם הכנסותיו של דירקטור הנובעות ממימוש אופציות, אותן קיבל במסגרת כהונתו בתפקיד, ימוסו כרווח הון או שמא ימוסו כהכנסה פירותית?

תחום פעילות שהתפתח במידה משמעותית בארץ בשנים האחרונות הנו תחום הענקת שירותי תיירות מרפא לתושבי חוץ. מהם היבטי המס הרלוונטיים בשירותים אלו וכיצד זה עובד בדיוק?

סעיף 58 לחוק מס ערך מוסף מסמיך את מנהל מע"מ לשנות את סיווגו של נישום או סיווגם של חלק מפעילויותיו העסקיות של נישום. לעניין שינוי סיווג של מלכ"ר לעוסק יוזכר כי מלכ"ר איננו חייב במע"מ בהתאם לסעיף 2 לחוק מס ערך מוסף ומכאן חשיבות הסיווג בנושא זה.

ביום 22.6.15 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 7566/13 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' אורן ז'ורבין, שעניינו מחלוקת שנתגלעה בין המערער - פקיד השומה למפעלים גדולים לבין המשיב, בעל מניות בחברת "דחף", אשר נסובה סביב השאלה האם יש לכלול את רווחי האקוויטי של חברת דחף

עד לאחרונה, סוגיית מיסוי נותני שירותי דת היתה מעורפלת לאור היעדר חקיקה חד משמעית בדין הישראלי ולאור היעדר עמדה ברורה מצד רשויות המס בסוגיה. למעשה, נוצר מצב בו ככלל לא נגבה כל מס בגין הכנסותיהם של נותני שירותי דת בתמורה לשירותים שהוענקו על ידם.

בישראל חלה על נישומים חובה כללית לנהל פנקסי חשבונות בגין הכנסות מעסק או משלח-יד אשר על פיהם אמורים להיות מוגשים הדוחות התקופתיים לרשויות המס מכוח סעיף 130 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961.

כידוע, בישראל חלה על נישומים חובה כללית לנהל פנקסי חשבונות בגין הכנסות מעסק או משלח-יד אשר על פיהם אמורים להיות מוגשים הדוחות התקופתיים לרשויות המס.

תופעה של התמשכות הליכים פליליים בעניינו של נאשם לתקופת זמן בלתי סבירה וללא סיבה מוצדקת מהווה עינוי דין אשר בעטיו גזר הדין עשוי להשתנות אף אם הנאשם מורשע.

החקיקה איננה מגדירה מהו מוניטין, אולם ככלל "גרעין המוניטין מצוי בקיומה של הסבירות כי הלקוחות ישובו, מסיבה זו או אחרת, למקום העסק" (ע"א 7493/98 שלמה שרון נ' פקיד שומה – יחידה ארצית לשומה (2004)). קרי, מדובר ביתרונות אשר מעניקים לעסק את ייחודיותו כמוקד משיכה בעיני לקוחותיו שבסופו של יום הם אלו אשר מספקים לו את הכנסותיו.